<h1>תניא רבתי סימן ע"ח</h1>
<h2>דף פא:</h2>
בערב יום הכפורים אין משכימין לומר תחנונים וסליחות. ואין נופלין על פניהן. וצריך לקבוע סעודתו כדרך שאר ימים טובים. דכתיב (ויקרא כ"ג) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש. וכי בתשעה לחדש מתענין והלא בעשירי מתענין. אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. פירש רבינו שלמה ז"ל הכינו עצמכם בתשיעי לענוי המחרת. והרי הוא בעיני כעינוי היום. ורבינו ישעיה ז"ל פירש שיש לו שכר על אכילתו כאילו צוהו השם להתענות תשיעי ועשירי והתענה. בב"ר פרשה י"א, אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבא. ואשתכח תמן חד חייט. ואזל דיזבון ליה חד נון (דג). ואישתכח הוא וטלייא דאיפרכוס דקיימין עילויה. הוה הדין מסיק ליה בטימי. והדין מסיק ליה בטימי. עד דמטא בתריסר דינרין. ונסביה ההוא חייטא. בעדנא דאריסטון אמר איפרכא לטלייא למה לא אייתית נון. אמר ליה מרי לא נכפור לך. אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון. ואשתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה. והוה מסיק ליה בטימי עד דמטא לתריסר דינרין. מה הוית בעי דניתי נון בתריסר דינרין. אתמהא. אמר ליה מאן הוא. אמר ליה בר נש פלן. שלח בתריה ואזל לגביה. ואמר מאי חמית חייט יהודאי אכיל נון בתריסר דינרין. אמר ליה מרי אית לן חד יומא. וכל חובין דעבדינן כולא שתא הוא מכפר לן. וכד הוא אתי לית אנן צריכין ליקוריה. כיון שהביא ראיה לדבריו שבקוניה. לפיכך צריך אדם להתעסק בסעודת ערב יום הכפורים במאכלים טובים וערבים ולקבוע סעודתו כבשבתות וימים טובים.
וצריך אדם להפסיק סעודתו מבעוד יום. דתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וגו'. יכול בתשעה, תלמוד לומר בערב. אי בערב יכול משתחשך, ת"ל בתשעה. הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום. שכן מוסיפין מחול על הקדש. אין לי אלא לפניו. לאחריו מנין שצריך להוסיף מחול על הקדש, תלמוד לומר עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים. שבת בראשית מנין, ת"ל תשבתו. ימים טובים מנין, ת"ל שבתכם. כל שביתה שאתה שובת הוסיף לה בין מלפניה. בין מלאחריה. יכול יהו חייבים כרת על התוספת, ת"ל (שם) וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי. על עצמו של יום ענוש כרת. ואין ענוש כרת על התוספת. יכול לא יהו חייבין על תוספת מלאכה. אבל יהו חייבים על תוספת עינוי, תלמוד לומר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. על עצמו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על התוספת. למדנו שצריך להפסיק אכילתו מבעוד יום. ואע"פ שהפסיק סעודתו. יכול הוא לחזור ולאכול ולשתות אם יש שהות ביום. ולא אמרינן הרי פסק וגמר בלבו שלא לאכול ואסור לו לאכול עוד. דאמרינן באגדת איכה ר' יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערובת צומא רבה. אתא ריש כנישתא לזמוני ליה אמר ליה כבר אכלי ופסקי לי. אמר ליה אשגח עילוי דלא לימרו אינשי ההוא רבי לא אשגח עלוי. אזל עמיה. ובסיפא אמרינן אכל מן כל עיגול חד פתית. ואכל מן כל תבשיל חד פס. ושתה מן כל קסט חד כוס. לפיכך אע"פ שהפסיק סעודתו. אוכל ושותה עד שיבוא השמש. ובלבד שיפסיק מבעוד יום. ועל ענין הטמנה שאנו טומנין חמין בערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים. מצאתי בשם הר' אליעזר מטוליטול"ה שאמר בשם רבינו יצחק הלבן ז"ל שהיה אוסר להטמין בערב יום הכפורים ולאוכלו במוצאי יום הכפורים. והכי איתא בתשובת הגאונים ז"ל. בערב יום הכפורים אינן רשאין להטמין את החמין כדרך שעושין בערבי שבתות. מפני שאין טומנין מערב שבת אלא לכבוד שבת. וזה נמצא אוכל בחול במוצאי יום הכפורים. הילכך אינו רשאי בר ישראל להטמין בערב יוכ"פ כדי שלא יטמין לכבוד החול. וכבר הפליגו בדבר זה אנשי איספמיא. ועשו סמיכה שאין טומנין. אבל בשם רב נטרונאי מצאתי, להטמין בערב יוהכ"פ לצורך מוצאי יום הכפורים אין בו איסור. והעושה אין ממחין בו ואין מונעין אותו. וכן הלכתא. וכן מצאתי בשם רב נחשון גאון ז"ל שהתיר להטמין מערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים. וכן מנהג פשוט בידינו. בערב יום הכפורים צריך אדם לטהר את עצמו ולרחוץ בחמין. ולחוף ולטבול בשמנה שעות או בתשע שעות ביום. וטובלין כדרך כל חייבי טבילות. ומברכין ברכת הטבילה קודם שיכנס למקוה או לנהר או לים. או בכל מקום שטובל שם. כך מצאתי בשם הר' שמחה מאישפירא ז"ל. ולובש בגדים נקיים ולבנים. כדאמרינן מאי דכתיב (ישעיה נ"ח) לקדוש ה' מכובד. זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. ויום הכפורים שחל להיות בשבת מפסיק סעודתו מבעוד יום. ואין מקדשין על הכוס. לפי שלא קדש היום עדיין. והוא צריך להפסיק מבעוד יום מאכילה ושתיה. כך מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. וכן בליל יום הכפורים אין אומרים קידוש על הכוס. וזמן שצריך לברך הא קיימא לן דזמן אומר אפילו בשוק ואין טעון כוס. שכיון שקיבל עליו קדושת היום נאסר באכילה ושתיה.
